פסק-דין בתיק רע"א 61/11

השופטת א' חיות:

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (כב' השופטים י' שנלר, ק' ורדי ור' לבהר שרון) בו נדחה ערעור שהגישה המבקשת על החלטת ועדת העררים אשר קבעה כי התגמול שמגיע למבקשת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (להלן: חוק נכי רדיפות הנאצים או החוק) ישולם לה החל מיום 1.10.2005.

העובדות הצריכות לעניין

1.        המבקשת, ילידת 1923, נולדה ברומניה ובמהלך מלחמת העולם השנייה התגוררה בעיר באקאו שהייתה תחת עוצר חלקי לפיו חוייבו יהודי העיר להישאר בבתיהם חלק ניכר משעות היממה.

           ביום 17.1.1999 הגישה המבקשת לרשות המוסמכת לפי סעיף 2 לחוק נכי רדיפות הנאצים (להלן: המשיבה) תביעה לתגמול. במכתבה מיום 10.10.2000 דחתה המשיבה את התביעה בקובעה כי לא הוכח שהמבקשת עומדת בתנאים של סעיף 1 לחוק. כשמונה שנים מאוחר יותר פנתה המבקשת אל המשיבה והלינה על כך שטרם קיבלה תשובה לתביעתה (ר' מכתב המבקשת מיום 15.5.2008). המשיבה שבה ודחתה את התביעה באותו נימוק אך בהחלטתה מיום 28.5.2008, לא הזכירה את ההחלטה הקודמת מיום 10.10.2000.

           על ההחלטה מיום 28.5.2008 ערערה המבקשת לוועדת העררים הפועלת לפי סעיף 16 לחוק (להלן: ועדת העררים). בפסק דינה מיום 6.1.2010 קיבלה ועדת העררים את הערר וקבעה שהעוצר בו הייתה המבקשת נתונה עולה כדי "שלילת חירות" המזכה אותה בפיצוי לפי חוק הפיצויים הפדראלי הגרמני משנת 1956, ומשכך היא זכאית לקבלת תגמול מן המשיבה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים. עם זאת, נקבע כי בהתאם לכללים שנקבעו בו"ע 1733/07 הרשקו נ' הרשות המוסמכת (לא פורסם, 12.5.2008) (להלן: החלטת ועדת העררים בעניין הרשקו) ואושרו בערכאות הערעור, התגמול ישולם למבקשת החל מיום 1.10.2005­ - המביא בחשבון את מועד מתן פסק הדין בדנ"א 11196/03 גרנות נ' הרשות המוסמכת, פ"ד ס(3) 88 (2005) (להלן: עניין גרנות או הלכת גרנות). על החלטה זו ערערה המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל אביב בטענה כי היא זכאית לתגמולים מיום הגשת התביעה, קרי מיום 17.1.1999, שכן הלכת גרנות חלה באופן רטרוספקטיבי על ההליכים שהיו תלויים ועומדים בעת שניתנה. עוד טענה המבקשת כי עד להודעת המשיבה מיום 28.11.2010 בבית המשפט המחוזי, היא לא ידעה כלל על קיומה של החלטת המשיבה מיום 10.10.2000 אשר, כאמור, לא נזכרה כלל בהחלטת המשיבה מיום 28.5.2008. מנגד טענה המשיבה כי המבקשת זכתה בהכרה המוקדמת ביותר האפשרית על פי הכללים שקבעה ועדת העררים בעניין הרשקו אותם אישר, לגישתה, בית המשפט העליון ברע"א 5512/09 הרשקו נ' הרשות המוסמכת (טרם פורסם, 24.11.2009) (להלן: פסק דינו של בית משפט זה בעניין הרשקו).

פסק דינו של בית המשפט המחוזי 

2.        בפסק דינו מיום 19.12.2010 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו את ערעור המבקשת. בית המשפט הביע תמיהה על כך שבהחלטת הרשות מיום 28.5.2008 לא נזכרה החלטתה הקודמת מיום 10.10.2000, למרות שהמבקשת הלינה מפורשות בפנייתה לרשות מיום 15.5.2008 על כך שלא התקבלה בעניינה כל החלטה. אולם בית המשפט סבר כי אין צורך להכריע בשאלה האם תביעת המבקשת משנת 2008 היא תביעה חדשה מטעמה או שמא מדובר בפניה חוזרת לקבלת החלטה בתביעה הראשונה. בכל מקרה, כך נקבע, המבקשת קיבלה את התגמולים החל מן המועד המוקדם ביותר האפשרי בהתאם לכללים שנקבעו בהחלטת ועדת העררים בעניין הרשקו. בית המשפט הוסיף והפנה בהקשר זה לקביעתו בע"א (ת"א) 1828/08 הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים נ' הרשקו (לא פורסם, 1.6.2009) (להלן: פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין הרשקו), כי הכללים שהותוו באותו עניין ובהם הכלל הרלוואנטי לענייננו (לפיו מועד מתן פסק-הדין בעניין גרנות יהווה המועד הקובע לעניין תחילת תשלום תגמולים במקרים שהזכאות נובעת משלילת חירות בשל עוצר), מקיימים איזון ראוי בין אינטרס הנרדפים לקבל פיצוי לבין האינטרס שלא להוסיף ולהעמיס תשלומים על קופת המדינה.

           בית המשפט המחוזי ציין עוד כי מעגל הזכאים לתגמול על פי החוק הורחב בעניין הרשקו אל מעבר להלכה שנקבעה בעניין גרנות משנקבע כי יש לפרש את המונח "שלילת חירות" הקבוע בחוק הגרמני כמתייחס גם ל"עוצר" ולא רק לגירוש בלתי חמוש כבעניין גרנות, וכן משנקבע כי מי שפנה בעבר למשיבה מכוח עילת העוצר ונדחה, יוכל לשוב ולפנות למשיבה על מנת לקבל תגמולים. גם מטעם זה, כך הדגיש בית המשפט, הגבלת מועד תחילת הזכאות ליום שבו ניתנה הלכת גרנות יש בה משום איזון ראוי שכן מצד אחד הורחב מעגל הזכאים לתגמול כאמור ומצד שני צומצם מועד תחילת הזכאות, בשל הצורך להקל בנטל שמוטל עקב כך על הקופה הציבורית.

טענות הצדדים

3.        המבקשת טוענת כי היא זכאית לקבל את התגמולים החל מיום 1.1.1999 ולכל המאוחר מיום הגשת תביעתה ביום 17.1.1999 ובהקשר זה היא מפנה לסעיף 3 לחוק נכי רדיפות הנאצים (ביטול הגבלת מועדים להגשת בקשה לזכאות), התשנ"ח-1998 לפיו מועד תחילת הזכאות הינו מהראשון לחודש שבו הוגשה התביעה לרשות המוסמכת. עוד טוענת המבקשת כי הלכת גרנות תיקנה טעות בפרשנות הדין ויש להחילה באופן רטרוספקטיבי. המבקשת מוסיפה וטוענת כי בהחלטת הוועדה בעניין הרשקו נקבע אומנם שמתן תגמול החל מן היום הראשון לחודש שבו ניתן פסק הדין בעניין גרנות, מהווה איזון ראוי, אך בבתי משפט השלום ניתנו מספר החלטות הסותרות קביעה זו ובהן נקבע כי התגמול יינתן ממועד הגשת התביעות. אשר להכבדה על הקופה הציבורית טוענת המבקשת כי עניין זה לא הוכח ולבסוף היא טוענת כי לבקשתה יש חשיבות משפטית וציבורית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים שכן עד היום לא ניתן על ידי בית המשפט העליון פסק דין מנחה בשאלה זו.

           מנגד טוענת המשיבה כי אין ליתן למבקשת רשות ערעור נוכח קביעתה של ועדת העררים בעניין הרשקו שאושרה בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון. לגופם של דברים, טוענת המשיבה כי רק בזכות השינוי שנקבע בעניין הרשקו לגבי מי ששהה ב"עוצר" הפכה המבקשת זכאית לקבל תגמולים ואין כל סיבה לא להחיל עליה גם את מועדי התשלום שנקבעו באותו עניין. לטענתה מועדי תשלום אלו הינם מאוזנים והגיוניים ואין לחרוג מהם בעניינה של המבקשת. בשולי טיעוניה ציינה המשיבה כי היא נמנעת מלהעלות טענה אפשרית נוספת לפיה תביעת המבקשת משנת 2008 הינה תביעה חדשה ומשכך המועד שממנו ואילך זכאית המבקשת לתשלום חל מאותו שלב (2008) ולא ממועד שנפסקה הלכת גרנות (2005). הימנעותה זו, הסבירה המשיבה, נובעת מכך שהטענה לא הועלתה על ידה בערכאות דלמטה.

דיון

4.        פסק דינו של בית משפט זה בעניין הרשקו אכן הרחיב את מעגל הזכאים לקבלת תגמולים על פי חוק נכי רדיפות הנאצים בגין שלילת חירות. בהסתמך על הרציונאליים שנפסקו בהלכת גרנות שעסקה בסוגיית הגירוש, נפסק בעניין הרשקו כי גם עוצר חלקי כפי שהתקיים בערים שונות בבולגריה וברומניה עשוי, בהתקיים תנאים מסוימים, לעלות כדי שלילת חירות המזכה בתגמולים על פי החוק. המבקשת שבפנינו שהתה בתנאי עוצר חלקי בעיר באקאו שברומניה בעת מלחמת העולם השנייה והמשיבה אינה חולקת עוד על קביעתה של ועדת העררים מיום 6.1.2010 כי בשל כך קמה זכאותה לקבלת תגמול על פי חוק נכי רדיפות הנאצים.

           המחלוקת בין הצדדים עליה סב הדיון בבית המשפט המחוזי ובבקשה שבפנינו, מתמקדת בשאלה מהו המועד שממנו ואילך יש לשלם למבקשת את התגמולים. המשיבה סבורה כי בעניין זה יש לילך בעקבות קביעותיה של ועדת העררים בעניין הרשקו, אשר קבעה שלושה מועדים אפשריים לתחילת תשלום התגמול לזכאים בגין עוצר, ואלו הם:

א. בתביעות שהוגשו וטרם ניתנה בהן החלטת המשיבה או בעררים התלויים ועומדים, התגמול ישולם מראשית החודש אשר בו נקבעה ההלכה בעניין גרנות (1.10.2005)

ב. בתביעות מחודשות של תובעים שפנו בעבר בטענת עוצר אך נדחו ואין בגינן ערר תלוי ועומד, התגמול ישולם ממועד החלטת ועדת העררים בעניין הרשקו (מאי 2008).